- מוּרְנְיָן
- מוּרְנְיָין, מוּרְנְיָן(or מוֹ׳) f. pl. (cmp. אֹרֶן) 1) ash-trees (b. h. תִּדְהָר). Targ. Is. 41:19; 60:13 (ed. Wil. מוֹרָנִין; ed. Ven. I מוּרְנִין). 2) lances, v. מוֹרָנִיתָא.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
